בלולו נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק - דין

בפניי תביעה על סך 16,468 ₪ לתשלום בגין החזר הוצאות הגנה משפטית מכוח פוליסת ביטוח מקיף.

אין מחלוקת ביום 20.11.10, התובע שנהג ברכב מ.ר. 99-738-35 שהיה מבוטח בביטוח מקיף אצל הנתבעת, היה מעורב בתאונת דרכים במהלכה נהרג הולך רגל (להלן – התאונה).

נגד התובע הוגש ביום 26.9.11 כתב אישום בבית משפט לתעבורה בחיפה בו יוחסה לו, בין היתר, עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים שונים לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961, וזאת על רקע הימצאותו של בנזואיל אקוגונין, שהוא תוצר חילוף החומרים של סם מסוכן מסוג קוקאין. כמו כן הואשם בגרימת מוות ברשלנות ונהיגה במהירות מופרזת.

ביום 17.6.12 הוגש כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון ממנו הושמט הסעיף המייחס לתובע נהיגה בשכרות.

התובע, שיוצג בהליך הפלילי ע"י עו"ד מטעמו, פנה לאחר סיום ההליך לנתבעת בדרישה לקבל את הסכום הנקוב בפוליסה לעניין החזר הוצאות הגנה משפטית.

הנתבעת דחתה דרישתו מהטעם של היעדר כיסוי ביטוחי בשים לב להחרגה הקבועה בפוליסה לפיה המבטח לא יהיה אחראי לכל תשלום אם בעת קרות התאונה הנהג היה תחת השפעת משקאות אלכוהוליים, סמים משכרים או כל חומר אחר המשפיע על ערנות הנהג או שיקול דעתו בנהיגה.

על רקע זה הוגשה התביעה שבפניי.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, במוצגים שהוגשו לתיק בית המשפט ושמיעת טענות הצדדים שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל חלקית.

נקודת המוצא לדיון היא כי נטל השכנוע לעניין עצם קרות מקרה הביטוח מוטל על התובע - המבוטח, ובו הוא עמד, ואילו על המבטחת הטוענת לפטור מאחריות - מוטל הנטל להוכחת התקיימותו של החריג הנטען לכיסוי הביטוחי (ר' ע"א 678/86 חניפס נ' סהר חברה לביטוח, פ"ד מג (4) 177). בנטל זה לא עלה בידי הנתבעת לעמוד.

התובע מסתמך בתביעתו על כך שסעיף האישום המייחס לו נהיגה בשכרות הושמט מכתב האישום המתוקן בין היתר בהסתמך על תוספת לחוות דעת המומחה מטעם התביעה, ד"ר אשר גופר, מהמכון לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית במרכז הרפואי תל השומר מיום 22.9.11 (נ/2). בתוספת לחוות הדעת צוין כי הגם שבדמו של התובע נמצא חומר מסוג בנזואיל אקוגונין - הרי שלא ניתן לשלול כי השימוש בסם היה מספר רב של שעות לפני התאונה כשהשפעת הסם העיקרית כבר פגה.

בשים לב לכך נטען כי אין תחולה לחריג הקבוע בפוליסה ועותר לתשלום מלוא החזר ההוצאות המשפטיות בניכוי רכיב השתתפות עצמית ובתוספת הוצאות ועוגמת נפש.

בדיון שהתקיים הכחיש התובע את הטענה שהיה תחת השפעת סמים בזמן הנהיגה במועד התאונה וטען כי כמות החומר שנמצאה בדמו הייתה מינימאלית ואפשר והיא נובעת ממקור אחר דוגמת כדורים לשיכוך כאבים שלקח באותה עת.

לטענת הנתבעת מחוות דעת המומחה שניתנה לצורך ההליך הפלילי עולה כי בעת התאונה נהג התובע ברכב המבוטח תחת השפעת סמים, תהא כמותם אשר תהא, וזאת בניגוד לתנאי הפוליסה. לעמדתה היא אינה צד להסדר הטיעון אליו הגיע התובע במסגרת ההליך הפלילי ואין בתיקון כתב האישום על רקע של קושי ראייתי במישור הפלילי כדי לקעקע את הבסיס העובדתי לקביעה זו במישור האזרחי. הנתבעת הפנתה בעניין זה אך ורק לחוות דעתו המקורית של ד"ר אשר גופר ולתוספת לה (מוצגים נ/1, נ/2).

עיון בחוות דעתו המקורית של ד"ר גופר (נ/1)מיום 30.12.10 מעלה כי בדגימת הדם שנלקחה מהתובע נמצא בנזואיל אקגונין שהוא תוצר חילוף החומרים של קוקאין ועל כן צוין שממצאי המעבדה מעידים על שימוש בקוקאין.

התוספת לחוות דעתו מיום 22.9.11 (נ/2) היא הרלבנטית לעניין שבפניי.

בתוספת לחוות הדעת נתבקש ד"ר גופר להשיב, בין היתר, על השאלות האם מדובר בחומר שהוא תוצר חילוף חומרים ייחודי לקוקאין והאם ניתן להעריך מתי נלקח הסם עצמו באמצעות הדגימה שנלקחה וקצב פירוקה בדם. ד"ר גופר השיב באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי החומר בנזואיל אקגונין הינו תוצר חילוף החומרים העיקרי של הסם ויש בו כדי לבסס ממצא חד משמעי לעניין שימוש בקוקאין.

הגם שיש בכך כדי לדחות טענתו של התובע כי אפשר ומקור החומרים שנמצאו בדמו היה בחומר שאינו קוקאין, הרי שאין בכך כדי לדחות תביעתו.

כך, מאחר ובשים לב לזמני הפירוק השונים של הקוקאין עצמו אל מול זמני הפירוק של הבנזואיל אקגונין כפי שפורטו בתוספת לחוות הדעת לא עלה בידי המומחה ליתן תשובה, ולו משוערת, לעניין המועד בו נלקח הסם בשים לב למועד התאונה. יתרה מכך: המומחה קבע כי בשים לב לממצאי הבדיקה ובהיעדר ממצא של הקוקאין עצמו בדם ש"לא ניתן לשלול כי השימוש בסם היה מספר שעות רב לפני התאונה כשהשפעת הסם העיקרית כבר פגה".

כאמור, הנתבעת מבקשת להסתמך על סעיף הפטור הכלול בפוליסה ולפיו: "המבטח לא יהיה אחראי לכל תשלום אם בעת קרות התאונה היה הנהג תחת השפעת משקאות אלכוהוליים, סמים משכרים או כל חומר אחר המשפיע על עירנות הנהג או שיקול דעתו בנהיגה". לשיטתה, בשים לב לאופן בו נוסח הסעיף הרי שהעובדה כי במועד התאונה נותרו רק שרידים או כמויות מזעריות של סם אינה מורידה ואינה מעלה והחריג יחול במלואו. טענה זו אין בידי לקבל.